בס''ד

יום חמישי פרשת צו תשס"ב

אנו עוסקים בפרשות העוסקות במשמרת המשכן. וביארנו שמשמרת המשכן היינו כל מה שקשור בהמשכיות התורה לאורך הדורות הבאים ובעיקר שמירת האחדות בעם עצמו ע"י עבודת ה' משותפת המאחדת בין ישראל לקב"ה. עניין זה הוא טוב לציבור ככלל. המשכן, הקורבנות, הכהנים, תרומות ומעשרות, בית המקדש וכו'. אבל מה שנשאר והוא העיקר, הוא איך מיישמים את כל זה במישור הפרטי? איך אדם מכניס לביתו הפרטי את התורה הזו, ומעבירה לבניו ולדורות הבאים בצורה שנכדיו לא יאבדו מאמונתו חלילה כלום, אלא ימשיכו לגדול באמונתו יתברך. איזה כלים יש לנו במישור בפרטי לעזור לנו בהמשכיות התורה המצוות האמונה הביטחון לבנינו והלאה?

בבית המקדש לכל דבר היה סדר. אם זה סדר הקורבנות או סדר המעמדות. סדר הקרבת הקורבן עצמו עם הלויים בשיר. חוסר בסדר הזה, היה מעכב בקרבן. מחשבה זרה הייתה מפגלת, וכן אכילה שלא בזמנה הייתה מבטלת קורבן שלא עלתה לבעליה. סדר הדברים היו חלק בלתי נפרד מעיקר הקרבת הקרבן. בבית היהודי אין שום דבר כזה. אין המעמד של נטילת הלולב מעכבת במצוה, העיקר שנטל לולב כשר. וכל אין תפילה בציבור מעכבת, וגם ביחיד יצא ידי חובת תפילה למרות שיש חיובי המצוות לכתחילה. המעמד הטקסי לא טופס מקום בבית היהודי, וודאי שלא בשורה הראשונה. טקס נישואין אינו מעקב. לפי ההלכה אדם שיקדש אישה מקודשת ע"י שעוד שני אנשים רואים שקידש אותה. כל מעמד החופה אינו מעקב כלל. המקום היחיד שאנו מוצאים טקס שהוא חייב להיות בצורה שקבעו חכמים הוא סדר ליל פסח. ובלילה הזה יש דינים טקסיים שמעקבים במצוות היום. אכילת קורבן הפסח הוא דווקא על מצות ומרורים. "כל שלא אמר פסח מצה ומרור לא יצא ידי חובתו". כל הלילה מתנהל בצורה של שאילות ותשובות. ואנו חוזרים ומספרים את הנסים הגדולים שעשה לנו ה' כשהוציאנו ממצרים, למרות שכבר שמענו אותם בשנה שעברה.

סדר ליל פסח הוא הזמן של ספור יציאת מצרים, שאנו מעבירים לבנינו את תכליתו של עם ישראל, שמתחילה בסיבת יציאתנו ממצרים. הלילה הזה הוא הזמן שאנו מלמדים את עצמנו מחדש את תכלית קיומנו מיסודינו כעם ה'. אנו מתחילים מיעקב אבינו שהיה בסוף הבטחת הקב"ה לאבות שאנו נהיה לו לעם. אנו חוזרים לעצם הגלות שהיינו עם של עבדים שענו אותנו עד שאיבדנו כמעט את צלם האנוש שלנו. ומתוך כל זה, מכח הברית שהיה בין הקב"ה לאברהם אבינו, הוציא אותנו הקב"ה ממצרים. ובהמשך הוציא את מצרים מאתנו, עד שנהיינו לעם של בני מלכים, מנהיגים ברי החלטה, עובדי ה' מרצון חופשי. הוא הביא אותנו למצב של "היום הזה נהייתה לעם" בלשון יחיד. בהמשך קיבלנו את התורה ולימדנו את הצד שלנו בברית ביננו לקב"ה. הוא לימד אותנו את הכח האלוקי שיש באדם. את הכח שלנו לשלוט בטבע, ולא שהטבע ישלוט בנו. למדנו שמעשינו קובעים באם ירד גשם או חלילה להפך. וכן, האם האויב ירצה לכבוש את אדמתנו או לא, גם זה תלוי במעשינו מחשבותינו וכוונתנו. אנו שותפים מלאים במעשה בראשית, ולא, אנו נהיים עבדים למעשה בראשית. והיינו, שאנו נתונים לכח הטבעי שבעולם, שהחזק שולט בחלש ולא הטוב ברע. התמודדות בלתי פוסקת עם המאורעות הבאים בעקבות החידלון של מה שחשוב לעבודת ה', ולא כתוצאה מתכנון מעשינו ועבודתנו וביצוע הדברים בהתקרבות למטרה הנשגבה. בליל זה אנו מרעננים לעצמנו, ומעבירים לבנינו בצורה הפשוטה ביותר את ייחודנו כפרטים, ואת הכח האין סופי שיש לנו כעם הבא יחד לעבוד את הקב"ה כציבור.

לילה זה הוא הזמן שנתן לנו הקב"ה את האפשרות להרגיש מחדש את ההרגשה שהיה שמצרים בלילה שהכה כל בכור. הוא זמן שהטבע לא שולט בעולם. הרע מושבת ונתון לשליטתו של הקב"ה. "שימורים לכל בני ישראל לדורותם", משמור ובא מן המזיקין (פסחים קט:). זה הזמן שאנו חוזרים בצורה שיטתית על עברינו ומרעננים גם בידיעה גם בהבנה ואפילו בהרגשה את עצם זכות קיומינו.