בס''ד

בפרשה זו אנו למדים על הטומאות השונות. החל מפרשת שמיני בעניין החיות והעופות הנאכלות והטמאות, וממשיך כאן לטומאות הפורשות מהאדם. בכל הטומאות אנו מוצאים שהטומאה נובעת מהפסק החיות, או איבוד שליטה מסוימת של החי העצמאי ומסירותו לכוחות הטבע, במידה זו או אחרת. הטומאה החמורה הוא המת אשר יקרא אבי אבות הטומאה. אחריו יש את אבות הטומאות המטמאות את האדם בדרגות טומאה שונות כגון, טומאת לידה, זיבה, צרעת וכו' אשר האדם נתון לכוחות טבע ואין בידו לשנות את המצב. בפרשה זו התורה מאריכה בטומאת הנגעים, וצריך להבין מדוע. וכן צריך להבין מה הקשר של פרשיות אלו לספר ויקרא ולמשמרת המשכן, הרי יש עוד עבירות שמחייבות קרבן ואינן כתובות בספר זה למרות שקורבנם כתוב בפרשת ויקרא.

 חז"ל אמרו שנגעים באים על האדם בעוון לשון הרע. ואם לא חזר בו, הנגע מחריף ועובר לבגדיו ולביתו עד שיחזור התשובה. הנגע הוא איתות לאדם על כך שאינו לוקח פיקוד על הדברים אותם הוא מדבר. ההפקרות של הלשון לכוחות הטבע, ואי שליטה של האדם על המצב הנגרם מכח דיבורו שהוא כח אלוקי, גורמות לנגעים המטמאים באוהל כמו מת. כשאדם פורש מן הדרך, הקב"ה בחסדו נותן לאדם את ההכוונה ברמה האישית, להחזירו אל המטרה האלוקית.

 וכן אנו מוצאים, שמות האדם הגורמת לאבי אבות הטומאה, והמצב של האשה היולדת מתוך עצב ולאחר הריון מתמשך הגורם לאב טומאה, ג"כ היו תוצאות של חטאים של אדם וחוה. האי שליטה של האדם בתאוותיו, ופעלו מתוך כוחות הטבע המשפיעים עליו לעשות ככל העולה על רוחו, היא הגורמת ליצירה של מצב טמא שמטמא הלאה. זאת אומרת שגם עצם הטומאה הנגרמת ממצב כזה של איבוד שליטה כגון "מות" או תהליך הלידה, גם כן נוצרה מחטא שהחל בדיוק מאותה איבוד שליטה.

 לפי זה אנו יכולים להבין את הקשר של הטומאה למשמרת המשכן. אם טומאה נובעת מירידה מהדרך המשמשת כלי ואמצעי למטרה, אז כל עבירה הנגרמת מקנאה תאווה וכבוד גורמת במישרין או בעקיפין לטומאה. וכן להיפוך. הטהרה נובעת משליטת האדם במעשיו, וכיוונם למטרה אלוקית. כיוון מעשים, הגורמים לחיות ולהגדלת המשמעות לחיים הרוחניים בעולם, שבמידה מסוימת מרחיקים את המות - הטומאה. משמרת המשכן הוא שימור המצב של השראת השכינה בקרבנו. כל מה שנעשה לקידום מטרה זו ירבה טהרה. מעשינו המכוונים על ידינו מתוך אמונה בה', ולפעמים בניגוד לרצון הטבעי, הוא טהרה. ואילו מעשים הנובעים,חלילה, מתוך דחף טבעי ללא שליטת האדם במצב גם אם הדבר הוא טוב, גורמים לטומאה, המרחיקה את האדם מהמשכן ומשאר הקדשים.