פרשת כי תשא/ ר' שמעי'ה ריכמן
"קום
עשה לנו אלוהים אשר ילך לפנינו".
מפרשי המקרא נחלקו במהותו של מעשה
העגל. הפירוש המקובל הוא דעת רש"י ועוד, המבארים שכוונת בני ישראל היתה לעבוד
עבודה זרה. אהרן רצה "למשוך את הזמן" עד שמשה יחזור, ולא התכוון שעגל הזהב יצא
כפי שלבסוף יצא [ע"י השפעתם של אחרים מן העם]. לפי פירוש זה מדובר בעבודה זרה
שאין לנו הבנה בה, מאחר וחז"ל כבר ביטלו ושחטו את יצר הרע זה של עבודה זרה
[כיון שכח האמונה נחלש ולא היה כח להתגבר על תאווה זו]. וכיון שכך, יתכן וכיום
אין לנו דרך ברורה לעשות תשובה על עבירה זו שאין לנו כל שייכות אליה.
הרמב"ן אינו מסכים עם הפירוש הנ"ל
מכמה סיבות:
ראשית,כיצד יתכן שאחרי מעמד הר סיני
וקבלת התורה, ירצו לעבוד עבודה זרה?
ועוד-האם אהרן לא ידע מה הוא עושה
ומה מעשיו יגרמו?
ומה פשר תשובת אהרן למשה כשירד
מההר- האם הסכנה שיהרגו אותו מצדיקה עשיית עבודה זרה?
הרי זה כמוסיף חטא על פשע. (לשון
הרמב"ן).
מכח קושיות אלו סובר הרמב"ן
כדלהלן:
בני ישראל חשבו שמשה לא יחזור מהר
סיני, ומשום כך רצו מנהיג ומדריך להמשיך את דרכו. כשאמרו "עשה לנו אלוהים" לא
הייתה כוונתם לעבודה זרה ח"ו, לא לאלוקים ממית ומחיה, חלילה, אלא לאיש אלוקים
כמשה אשר ילך לפניהם ויכניסם לארץ ישראל. כוונתם הייתה שאם משה יחזור, יעזבו את
המנהיג החדש ויחזרו למשה. הרמב"ן מוכיח זאת מכך שבנ"י נתנו למשה להרוס את העגל
ולא סקלו אותו. מוכח, א"כ, שכשהוא חזר כבר לא רצו את העגל, וזו הייתה גם
כוונתם מתחילה.
אהרן רצה לגרום למצב בו בני ישראל
יוכלו להנהיג את עצמם ללא מנהיג מוצהר. הוא רצה להמשיך את דרכו של משה, ולגאול
את רוחם ותלותם של בני ישראל יותר ויותר. אהרן רצה לעשות להם משהו שיסמל את
דרכו ומידתו של הקב"ה, שיהיה לנגדם תמיד לבלתי יחטאו. אם יראו בני ישראל את
מידת הדין בצורה ברורה, אין סיכוי שיחטאו. אהרן רצה גם שיעבדו את ה' בדבר המסמל
את דרכו של ה' עם כוח אלוקי, ועצם העבודה תהיה בכך שלא ייחסו לו כוח אלוקי ישיר
אלא כוח המושפע מה' יתברך.
כשם שלגבי משה רבנו נאמר "והאמינו
בה' ובמשה עבדו".
ע"י שיעבדו את ה' ויחזקו את אמונתם
כ"כ, יושפע עליהם כח נבואה ממרום ויוכלו להיכנס לא"י אף ללא משה. יהיה לבני
ישראל את אשר ישיגו ע"י משה- בלעדיו. לכן עשה עגל המסמל את פני השור, המצוי
[בכסא הכבוד] משמאלו של הקב"ה, שהוא מידת הדין המחריבה את הרשע בעולם. העם
יושפע ממידת הדין ויירא מהקב"ה, הוא ישרה שכינתו ביניהם, וע"י כך תשרה רוח
הנבואה על הגוף ויהיו העם מרכבה לשכינה כדרגת האבות. (עיין רמב"ן בהקדמה לספר
שמות שכתב ש"כשאל מעלת אבותם ישובו, אז נקראו גאולים ממצרים"). אהרן אף בנה
מזבח שיקריבו עליו קרבנות לה' לפני העגל, כחלק מעבודה זו אשר תביא לכל
הנ"ל.
נמצא שבניית העגל כשלעצמה נעשתה
מתוך כוונות טובות.
היכן קרתה, אם כן, הטעות?
הרמב"ן מסביר שאהרן טעה בלאו של
"לא תעשה לך כל פסל וכל תמונה". הוא גרם לכך שישראל יחסו לקב"ה צורה מסוימת,
אשר גורמת לאדם להתגאות בהבנתו את כוחו של הקב"ה, ולחשוב שאין יותר מהבנתו ח"ו.
כשמכניסים את האמונה לתמונה, המסגרת גורמת לגבול. משה מזהיר את ישראל בפרשת
ואתחנן "קול דברים אתם שומעים ותמונה אינכם רואים זולתי קול" וכן "ונשמרתם מאד
לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה ביום דיבר ה' אליכם מתוך האש". דהיינו שלאמונה
אין גבולות.
כל עניינה של הרוחניות הוא שאין לה
גבולות כגשמיות. קל מאד לייחס תמונה מוחשית לרעיון רוחני, אך קשה ביותר לדמיין,
לחזות ולפתח רוחנית דבר ממשי.
הסכנה שיש בהפיכתו של מושג רוחני
לתמונה וסמל, טמונה בכך שבמקום לייחס את הכוח החי והממשי למושפע מהקב"ה, ייחסו
את הכוח למושג עצמו. קל יותר לאדם להבין רעיון לפי מה שעיניו רואות. קשה לאדם
לגאול את עצמו ולהאמין מעבר למה שהבין עד עכשיו. אמונה פשוטה הינה ניסיון קשה
יותר מאמונה שכלית ומובנת. זה מה שקרה במעשה העגל. היו אנשים שבמקום לייחס את
העגל לקב"ה -ככלי לעבודתו יתברך, וכמו שרצה אהרן- עשו ממנו מטרה וייחסו לעגל את
הכל. כבר לא היה זבח וחג לה' אלא ח"ו לעגל עצמו. העבודה זרה כאן לא היתה כדוגמת
"אומר לעץ אבי אתה ולאבן את ילדתני". מעשה העגל היה סוג אחר של עבודה זרה, שהוא
אותה העבודה זרה שיש לנו עד היום, וממנה אנו סובלים את כל הגלות הזו. ע"ז זו
היא ההתייחסות לכל הכלים והאמצעים כמטרות. אלו הופכות אותנו לעובדים את עצמנו
במקום לעבוד את הקב"ה בלבד.
על פי זה מובן מדוע הקב"ה אמר למשה
"סרו מהר מן הדרך" רק אחרי שקמו לצחק ולא מיד כשעשו את העגל. רק אחרי שטעו בכל
העניין אמר ה' למשה שסרו מהדרך- אותה דרך שאהרן התכוון להתוות. "עשו להם
עגל מסכה", "וישתחוו לו, ויזבחו לו". הם לא עובדים בשבילי, אלא
עשו לעצמם משהו גשמי שיוכלו להתייחס אליו בהבנה שכלית ובגובה העיניים, וע"י כך
לפרוק עול של המשך התפתחות צלם האלוקים הרוחני. הם שוב מעדיפים להשאר עבדים
בעלי "ראש קטן", מאשר לראות מעבר לתמונה הפיזית, ולהרגיש את הקדושה והטהרה שיש
לרוחניות האלוקית להציע.
לפי פירוש הרמב"ן מדובר,אם כן, בסוג
עבודה זרה שנוגעת אלינו בעבודת ה' בכל יום.
בכל פעם שנכוון את מעשינו
ומחשבותינו לעבודתו יתברך, ולא רק למעשה הפיזי אותו אנו רואים ומבינים, אנו
מתקנים את מעשה העגל ויכולים להגיע למה שהיתה כוונתו של אהרון במעשה העגל. נהיה
מרכבה לשכינה, היא תשרה בינינו ותשפיע טוב דרכינו לעולם כולו.
או אז נחשב לגאולים מכל העבדויות,
ובכך נצא מגלות זו- שהיא תוצאת מעשה העגל- ונזכה במהרה לגאולה השלמה, אמן.
